לקחת אוויר: מה שלמדתי על המאבק לאוויר נקי בחיפה

לקחת אוויר: מה שלמדתי על המאבק לאוויר נקי בחיפה

כשאבא שלי מגיע לחיפה, הוא תמיד נעמד במרפסת, מסתכל על הנוף ואומר: ״אח! איזה אוויר טוב יש פה״. לא צריך להסביר למה אני תמיד זזה באי נוחות כשהוא אומר את זה. איזה אוויר באמת יש פה? מאז שאיה נולדה היא הספיקה לקבל אינספור טיפולים נשימתיים במוקד של מכבי ולהתאשפז פעמיים ברמב״ם עם קוצר נשימה חמור מאוד. היא מטופלת קבוע במשאפים וסובלת מהחרפות תכופות במצבי האסטמה שלה במהלך השנה. בפעם הראשונה שהגענו איתה למיון, הרופא התורן ניסה להרגיע את האמא ההיסטרית, להלן אני, ואמר בחיוך: ״זה לא משהו שאנחנו לא רגילים אליו, היא תינוקת חיפאית״. בנקודה הזו בערך הפסקתי להיות אדישה לנושא של זיהום האוויר בעיר שלי, ומהר מאוד הבנתי שאני לא מבינה שום דבר. 

ליהי שחר, יו״ר מגמה ירוקה, תא קהילתי מפרץ חיפה (צילום: יאיר גיל)

ליהי שחר לעומת זאת היא בדיוק ההפך ממני. הדוקטורנטית מהטכניון פועלת למען איכות הסביבה וסגירת המפעלים המזהמים כבר מעל לעשור. כיום היא עומדת בראש ״מגמה ירוקה״, ארגון סביבתי מקומי. שחר עברה כבר כמעט הכל: מהפגנות מול ביתו של ראש העיר יונה יהב ושל שר האוצר משה כחלון – המתגורר גם הוא בחיפה – דרך השתתפות פעילה בוועדות הכנסת השונות ועד אחת ההצלחות הגדולות שלה ושל הקולגות שלה: סגירת מיכל האמוניה וחיפה כימיקלים. בדרך היא גם חווה התקפות ובריונות מצד גורמי עניין שונים ומשונים שפעילותה של ליהי מפריעה להם מאוד. כאשר ברקע נושבות רוחות בחירות שאיכותן לא היתה מביישת את בז״ן עצמו, ישבתי עם ליהי בפעם הראשונה כדי שתסביר לי בדיוק מה אני נושמת ומי נגד מי בסיפור הזה.  

 

״אף אחד לא יוצא נקי״

זיהום אוויר. מה זה אומר, מה אני נושמת באמת?

״קודם כל חשוב לדעת שמה שלא בודקים לא יודעים. ברוב השכונות שלנו אין תחנות ניטור. בתחנות שמסביב לבתי הזיקוק תחנות הניטור קולטות עשרות חריגות בשנה של חומרים מסרטנים שיוצאים מהארובות. נוצר מצב שיש אוסף של מפעלים מזהמים כל אחד פולט משהו אחר והרוח לוקחת אותם. כל יום מישהו אחר סובל. יום אחד הקריות, יום אחד טבעון, יום אחד אנחנו. אף אחד לא יוצא נקי״

איך קורה שמתפרסמים דוחות שלפיהם אין חריגה?

״זוכרת שנשרף מיכל לבז״ן? באותו יום היה יום גשום, ירד גשם שחור אבל לא נמדדה חריגה. אנשים הונחו להישאר בבתים ולסגור חלונות, ולא נמדדה חריגה. מערך הניטור לוקה בחסר. הוא לא נותן תמונת מצב אמיתית. גם התקנים עצמם נקבעים ע״י המפעלים עצמם. נשמע הזוי, נכון?״

לחלוטין הזוי אך נושא התקינה עדיין לא ברור לי. ליהי מסבירה לי כי קיימים בעצם שני ערכים. ערך יעד שהוא הערך שבו אותו ריכוז של מזהם פוגע בבריאות שלנו. מדובר בתקנים בינלאומי שלא אנחנו קובעים אותם. לעומת זאת מדינת ישראל חושבת שצריך להתחשב במפעלים ובצרכים שלהם. כך נקבע בעצם המונח ׳ערך סביבה׳ שהוא ערך ישראלי המתחשב גם בערך היעד אך גם במידת ההשקעה הנדרשת על ידי המפעלים עצמם על מנת להפחית את הפליטות שלהם. כך בעצם נוצר מצב מקומם למדי לפיו מפעלים יכולים לפלוט מזהמים ולפגוע בבריאות של כולנו ועדיין לא לעבור על החוק או על התקינה, פשוט כי הם תוקננו מראש לטובתם.

״גם כשערך הסביבה נקבע לפי ערך היעד הבריאותי של בבנזן, חומר מסרטן שבתי הזיקוק פולטים, הם מנסים לשנות אותו ולהעלות את היעד״ היא ממשיכה להסביר, ״וגם החוק לגבי בנזן מאפשר להם לחרוג 7 פעמים בשנה. לי מותר לנסוע 7 פעמים בשנה ב-200 קמ״ש על הכביש? למה להם מותר לחרוג מהחוק 7 פעמים בשנה?״

על אף קיומו של החוק המפרגן למפעלים חריגות מראש, זה עדיין לא מספיק. לפי הנתונים שליהי מציגה רק בשנה האחרונה – שטרם הסתיימה – בז״ן כבר חרגו 22 פעמים מהיעד לחומר המסרטן בנזן. ומה הסנקציות, תשאלו? המשרד להגנת הסביבה מוציא צווים שמפרטים את הפעולות שעליהם לעשות אבל הם לא עמדו בו ונמשכו החריגות. הם קיבלו הארכה והארכה נוספת, והמשרד להגנת הסביבה מאיים בסגירה, אבל זה כידוע לא קורה בפועל.

איפה הממשלה שלי?

ליהי מדברת ואני משפשפת את אוזניי. ה-״תחזיקו אותי״ הזה של המשרד להגנת הסביבה נשמעת לי לא הגיונית, על גבול הפושעת – בעיקר לאור העובדה כי המשרד הזה אמון על הגנת הסביבה ולא הגנת התעשייה. ׳ייתכן שאנחנו ה׳עוטף עזה׳ של איכות הסביבה?׳ אני תוהה לעצמי. 

מכיוון שלא רק חיפה מוכה באסון הזה אלא כל האיזור, אני שואלת אותך: איפה הממשלה שלי?

״הכי קלישאתי והכי נכון: הון-שלטון. לפני פחות משנה מנכ״ל משרד ראש הממשלה ניסה להעביר חוק לשנות את חוק רישוי עסקים כך שרישיון העסק של המפעל המזהם בישראל יהיה בידיים של המדינה ולא של העיריה. כל עוד העיריה עמדה לצד התעשיות המזהמות היה נוח לממשלת ישראל. מהרגע שהעירייה התחילה לפעול, הוציאה צו סגירה לכרמל אוליפינים, עתרה נגד חיפה כימיקלים ומיכל האמוניה, עתרה נגד התכנית להרחבת בתי הזיקוק ואיימה ברישיון העסק שהחזיקה בידיים שלה, ראינו את מפלגת השלטון פועלת כדי לסרס את עיריית חיפה״

בואי נעשה קצת סדר במפעלים המזהמים פה בסביבה. מהאמוניה נפטרנו, נכון?

״כמעט נפטרנו. המפעל שצורך אמוניה, חיפה כימיקלים, נסגר. עם הסגירה לא רק שנפטרנו ממיכל האמוניה שהוא סכנה ביטחונית ממדרגה ראשונה, חסכנו 500 טון של חומרים אורגניים נדיפים מזהמים בשנה.״

איך הצלחתם?

״התגייסות חזקה מאוד של עירית חיפה, בתי משפט, הנהלת המפעל והטייקון השולט בה – הכל הרכיב את הפאזל ובסוף הוא נסגר. לצערי העובדים פשוט נזרקו, בלי הסבה תעסוקתית בלי שום דבר וזה אירוע טראומתי״

זה מה שאומרים על בזן, מה תעשי עם כל המשפחות שיאבדו את פרנסתם?

״המאבק שלנו הוא לבריאות התושבים. ומי המעגל הראשון שנפגע? העובדים. הגעתי לשם, פגשתי את העובדים. הם מסתובבים עם מד ניטור בנזן כאילו שזה מה שיגן עליהם. והם סופגים את זה, ולהם לא מגיע לספוג את החומרים האלה. גם ברור שמהלך כזה לא יכול להיות מהיום למחר. זה חייב להיות מסודר, על ידי החלטת ממשלה, כולל תכנית הסבת עובדים והיערכות של כל משק האנרגיה לדבר הזה.״

הלחץ עובד

״בלי גב ציבורי של מאות אלפי אנשים לא נצליח להוציא מפה את בז״ן״, ליהי מבהירה את הברור מאליו. ״הצלחנו לעצור את החוקים שניסתה לחוקק הממשלה. הגענו לכנסת, משהו כמו 10-20 פעילי סביבה מחיפה. יום אחרי יום אחרי יום, עד שהחוק הזה נפל, בעזרת משה כחלון ומשה גפני הצלחנו לייצר משבר קואליציוני ולהפיל את החוקים האלו.״

משה גפני?! אני שואלת בהלם מוחלט.

״משה גפני! כל מי שבא אליי בביקורת על העבודה עם יונה יהב, אני אומרת: בשביל לשנות מדיניות צריך לעבוד עם הקואליציה. זה לא משנה שהוא לא כוס התה שלי. ביני לבין משה גפני אין הבדל של שנות אור, יש  הבדל של שנות חושך. ובכל זאת, אם איתו אני צריכה לעבוד, איתו אני אעבוד. את החוק הזה הוא עצמו יזם לפני שהפיל אותו. ומשה כחלון עמד ועצר את החוק הזה, שנתיים אחרי שתמך בהרחבת בתי הזיקוק.״

אז הדילמה שלך כארגון סביבה היא האם להילחם בהם על מה שעשו אז, או להיעזר בהם היום.

״אנחנו משתמשים במה שעשו אז כדי להזכיר להם שאנחנו כל הזמן עם עין פקוחה עליהם. קשה לי לספור כמה הפגנו מול הבית של משה כחלון. ישבנו שם 3 שבועות באוהלים. משפחות, ילדים. ולפני שנה קיבלנו חזרה ממנו. לחץ ציבורי עובד, זו עובדה״

לנסראללה יש את בז״ן

מסתבר שקיומם של המפעלים המזהמים ובראשם בזן אינו מהווה רק איום על בריאות התושבים אלא גם סכנה קיומית בעת מלחמה.

״נסראללה לא צריך פצצת גרעין, יש לו את בזן. כל מה שהוא צריך זה 100 פאג׳רים על חוות המיכלים, אין שום פתרון טכנולוגי למנוע את הדבר הזה. זה גם משפיע על כל המערך האסטרטגי במזרח התיכון. מה יקרה אם חס וחלילה ייחטפו לנו חיילים בצפון? ישראל יוצאת למלחמה ומסתכנת במתקפת טילים שתשמיד חמישים אלף תושבים? ״

כיפת ברזל, חץ, פטריוט?

״אין שום פתרון״

לדברי ליהי המועמד לראשות העיר, דוד עציוני, מוטרד מאוד מהפן הביטחוני. ״מהיום הראשון הוא אומר צריך לדחוף להחלטת ממשלה שצריך לסגור את המפעלים המזהמים ועד אז להביא לאפס חריגות, ולהביא לפתרון בטחוני״

ואיפה עומדים שאר המועמדים לראשות העיר חיפה?

״אביהו האן, ייאמר לזכותו, כבר שנים עם אותה מנטרה שצריך לסגור את בזן. עוד כשארגוני הסביבה התנגדו להרחבת בזן הוא אמר שיש לסגור, אין אפס. והיה מאוד מאוד חשוב שייתן את הקול הרדיקלי הזה, בשביל להגיע לנקודה שאנחנו נמצאים בה היום. עינת קליש רותם בעבר, זאת אומרת בבחירות הקודמות היתה מאוד פעילה נגד בתי הזיקוק, החתימה על התנגדויות, תכנית חיבורי הנמל, לחבר את תשתיות הדלק… בשנים האחרונות היא לא מגיעה לשום מקום. שום ועדה בכנסת, בעירייה, אף מפגש. היו 8 מפגשים שדנו באפשרות לתת לבזן מועצה תעשייתית היא לא הגיעה לאף אחד מהם. לפני שנתיים אמרה לי בפגישה אישית שכל הצלחה במאבק הסביבתי תחזק את יונה יהב. שאלתי אותה, ׳את מצפה ממני בתור מובילת ארגון סביבה לסכל הצלחות סביבתיות? הרי הבחירות עוד יותר משנתיים. הרי בשנתיים האלו הולכים לאשר את התכניות להרחבה, הולכים לבנות נמל דלקים חס וחלילה, בזן רוצים מועצה תעשייתית, יחוקקו חוקים בכנסת׳. היא אמרה לי: ׳כן. חייבים להחליף את ראש העיר׳.״ אמרתי לה, ׳אני מצטערת אני לא פוליטיקאית, אני לא רצה בשום רשימה, לא מתכוונת לרוץ בשום רשימה, לא בבחירות המקומיות ולא הארציות בגלגול הזה. אני מובילת ארגון סביבה ואני פועלת למען הסביבה ומשום כך אני פועלת עם מקבלי ההחלטות.׳ היום יונה יהב הוא ראש העיר שלי זה לא משנה שהוא לא כוס התה שלי, אם אחרי 10 שנים של הפגנות מולו הוא הופך כיוון ופועל למען הסביבה אני אתן לו את הגב הציבורי לזה. וזו ההחלטה שקיבלתי על עצמי ועל ההחלטה הזו היא הכריזה מלחמה על ארגוני הסביבה. מעבר לרמה האישית אפשר לקרוא באתר שלה מה היא מתכוונת לעשות. היא רוצה לחזק את מערך הניטור, היא טוענת שלא צריך לשנות את החוקים שנכתבים על ידי המפעלים עצמם. היא אומרת שצריך להביא את המפעלים לקידמה, למאה ה-21.״

מה עם יונה יהב?

״עשר שנים הוא עמד לצד התעשיות המזהמות, עשר שנים שעשינו לו קבלת פנים צוננת בכל פעם שיצא מהבית. לכל אירוע ציבורי הוא מצא אותנו פעילי הסביבה עם שלט ׳תתבייש, תעבור לצד התושבים׳. היינו היתוש המעצבן בחדר. התגלגלו הדברים, המאבק קיבל נראות תקשורתית מאוד גבוהה והוא החליף צד בתקליט. הוא החליף הרבה מהאנשים סביבו, והיום יש שם אנשים שרואים את התושבים ומתנגדים בכל צורה אפשרית למפעלים. מתחילת 2017, שם הוא נענה לכל הבקשות שלנו.״

אפשר להגיד שסגירת מיכל האמוניה היא הצלחה משותפת?

״ארגוני הסביבה היו שם בעשרים השנים האחרונות וגם יונה יהב אומר את זה, כשמשתפים פעולה מגיעים להצלחה.״

אם ככה אז למה אין גוף מאגד של כל הרשויות?

״יש, אבל זה גוף כושל. ב-2017 אחת הפעילויות העיקריות של הקמפיין שלנו היתה לאגד את ראשי הערים, 8 ראשי רשויות ממפרץ חיפה חתמו על התנגדות להרחבת בתי הזיקוק. מסמך שאנחנו ניסחנו: ארגוני הסביבה, מגמה ירוקה, הקואליציה לבריאות הציבור ואדם טבע ודין, הגשנו לעירית חיפה שאימצה אותו כלשונו וחתמו עליו כל ראשי הרשויות בסביבה. זו היתה הצלחה אדירה. להגיד לך שהקואליציה הזו נשארה בשביל הלאה? התשובה היא לא. צריך להמשיך לעבוד.״

בסיום הריאיון, הודעתי לליהי שאותי היא הצליחה לשכנע. הצטרפתי למגמה ירוקה ואני מבטיחה לעזור כל שביכולתי לארגוני הסביבה להילחם על הזכות הבסיסית שלי ושל ילדיי, הזכות לנשום אוויר נקי. 

מגמה ירוקה בפייסבוק

לאתר מגמה ירוקה

Follow:
Share:

WordPress Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Facebook Comments

Google+ Comments