כל האמת על השקר: סיור בתערוכה ״פייק ניוז״

שבוע שהתחיל בשאלה מטרידה של עוקבת באינסטגרם, המשיך עם סערת שרה נתניהו במגזין אופנה ועבר דרך ההיסטוריה הרפואית-נפשית של בני גנץ קיבל משמעות חדשה בסופו, עם הסיור בתערוכה החדשה ״פייק ניוז״ במוזיאון חיפה לאמנות. כל האמת על השקר של החיים של כולנו – פוסט מיוחד שמוכיח שאמנות טובה היא כזו שתגרום לנו לחשוב. 

 

יממה אחרי שהחלה סערת ״שרה נתניהו על השער של מגזין ׳את׳ ״, מלווה ומלובה בפוסט נרגש / נזעם / מתחנחן / מניפולטיבי של עורכת המגזין עדי עוז, בער בי לכתוב משהו על הפרשה ועל המגזין שפעם הייתי מנויה עליו וכיום הוא חומר גלם לעבודות נייר בגן של איה. הזמן לא איפשר לי ולמחרת כבר זכיתי לפגוש באוצרות הספינה הטרופה של דמיאן הירסט האגדי ממש פה בחיפה. בתזמון מושלם ומקרי בהחלט, החוויה בסיור המוקדם לעיתונאים ובלוגרים בתערוכה החדשה ״פייק ניוז״ במוזיאון חיפה לאמנות היתה סוג של תרופה או תשובה למחשבות הטורדניות שלי על ה״עיתונות בת זמננו״. התערוכה היא בעצם אשכול תערוכות העוסק במגוון מרכיבים של עיוות האמת בימינו. חוץ מדמיאן הירסט (כן, שוב משפשפת עיניי, הוא מציג בחיפה!!!!) מצאתי עוד הרבה עבודות מעניינות שעוררו בי מחשבות עמוקות ונתנו לי זווית חדשה על שערוריית ״את״ ושרה נתניהו – מקרה קלאסי של עיתונות מגויסת שגם מתגאה ברשימת השאלות עליהן סורבה לקבל תשובות ושל שיבוש מידע בחסות מראיינת-חברה וריטושים אלימים בפוטושופ. 

מוזיאון חיפה לאמנות תערוכה פייק ניוז שירי ויצנר

כל אחד והאמת שלו 

בתחילת השבוע מישהי שאלה אותי אם אני לא עייפה מלחייך למצלמה כל הזמן. לא בדיוק במילים האלו, אבל הבנתי שבדרכה האלגנטית היא ניסתה לשאול אותי אם זה לא ״מעייף לזייף אושר״. מי שמכיר אותי בטח כבר יודע איך ומה עניתי לה, אבל תיכף אגיע גם לזה.

אני מבינה למה היא שאלה אותי את זה. אנחנו חיים בעידן שבו קשה להבחין בין אמת לבין ״פחות אמת״, או ״עובדה אלטרנטיבית״, או שקר כלשהו. למרות שלכולנו ברור שלא הכל הוא כמו שהוא נראה, אנחנו עדיין בוחרים למה להאמין ולמה לא, בלי קשר למידת האמינות או האמיתות של הדבר. אנחנו גם בוחרים מה להראות לאחרים. באינסטגרם למשל, זירת הפייק-ריאליטי הכי לוהטת, המתח בין אמת לשקר הוא כמו דרך חיים כך שלפעמים אני תוהה אם צריך לחייב אזהרת שימוש או הסתייגות לפני שימוש, ממש כמו אלו שיש על קופסאות סיגריות.

מוזיאון חיפה לאמנות תערוכה פייק ניוז 1
והחיוך - מזוייף? פוסטר של להב הלוי, צילום: אפרת דה בוטון

החיים בתמונות, האמת בסטורי

חוזרת לרגע לשאלה שנשאלתי לגבי החיוך שלי. חייכתי אליה (כמובן) ועניתי לה שלא, לא מעייף אותי לזייף אושר, כי אני לא מזייפת אותו. כשהוא שם אתם רואים אותו, לפעמים כי אני בוחרת להנציח רגע של אושר ולפעמים כי אני נהיית מאושרת מלהנציח רגע. לפעמים אני גם מתאמצת להיות באמת מאושרת. זה קורה כשיש לי יום רע, כשאני לא מרוצה, כשהבית שלי מבולגן והילדים שלי חולים – אז אני עושה מאמץ – לא לזייף את האושר, אלא לכפות אותו על עצמי. חלק מהרגעים האלו גם אפשר לראות אצלי באינסטגרם, בסטורי בדרך כלל, מתוך ניסיון להיות נאמנה להבטחה שלי לעוקבים: My Life in Photos, The Truth in Stories. אבל האם האמת שאני מונעת מהעוקבים שלי, תהא הסיבה אשר תהא, הופכת את חיי האינסטגרם שלי לשקר? שאלה שעוברת לי בראש יום-יום ואחד הנושאים הלוהטים בשיחות ברשת.

״שיבוש מידע״ או: החורים בתמונה

קל להפיל את הכל על אינסטגרם, אבל האמת היא שבני האדם מנעו זה מזה חלקי אמת משחר ההיסטוריה. סופרי התנ״ך, ההיסטוריונים, הפוליטיקאים, המורים בבית הספר, המפקדים בצבא, ההורים שלנו – האם הם תמיד סיפרו את האמת האבסולוטית, נקייה מהפרעות אובייקטיביות או מניפולציות? האם יש בכלל דבר כזה ׳מידע טהור׳ שאינו תעמולה? מפרק ב״האח הגדול״ דרך גיליון של עיתון יומי ומהדורת חדשות בטלוויזיה ועד סרט דוקומנטרי – יוצריהם מפעילים ״שיקולי עריכה״. לפעמים כי התמונה המלאה לא נוחה, לפעמים פשוט כי אין יכולת לספר את הכל.  מה ההבדל בין שיקול עריכה של אייטם חדשותי לבין מה שבוחר אדם להעלות לפרופיל הפייסבוק שלו ומה לא?

לספר את כל האמת, רק את האמת ושום דבר אחר מלבדה אלו משימות על-אנושיות, לא רק כי קשה לנו לספר את החלקים שלא נוחים לנו אלא גם כי לפעמים אנחנו חייבים לחתוך משהו. מה יהיה המשהו הזה? אם אצטרך לתת פתרון מתמטי לשאלה פילוסופית כזו הוא כנראה ״אינסוף אפשרויות״.

חורים בתמונה: ״האביב הערבי״, קרל הנדל

סיור בתערוכה ״פייק ניוז״ – המומלצים שלי:

התערוכה ״פייק ניוז״ תגרום גם לכם לחשוב עם אמנות מודרנית, מעניינת ואסתטית שיורדת לעומק התודעה ויוצרת דיון עצמי ומאתגר ברבדים שונים של האמת והשקר: שיבוש מידע, חלקי אמיתות, הצפת מידע, פייק ניוז ועוד. שריינו לכם כשעה וחצי עד שעתיים וצאו למסע בין שקרים ואמיתות.

ההמלצה שלי היא לעבור בכל חדר ואולם אבל אם הזמן קצר – הנה כמה עבודות שהן בגדר must-see. 

1# – לאאאא, זה אמיתי?! דמיאן הירסט והאוצרות מהספינה הטרופה

מכירים את סוג התגובות האלו שמתקבלות אל מול משהו מדהים למדי? ״מה את אמיתית?״, ״לא, זה לא אמיתי!״ וכיוצא באלו. אז כזה. אתחיל בזה שדמיאן הירסט, אחד מהאמנים היותר-גדולים ויותר משפיעים בעולם, מציג בישראל ועוד בחיפה תאמינו או לא. כבר קרה הבלתי ייאומן. העבודות המוצגות הן חלק מהפרוייקט הענק שלו ״אוצרות הספינה הטרופה שלא תיאמן״ או בשפת המקור Treasures of the wreck of the unbelievable. הירסט שאוהב מאוד לתעתע ולשחק בין אמת לשקר, משתעשע עם המיתוס על ספינה טרופה שטבעה (לכאורה) ונמצאה (לכאורה) וממנה נמשו אוצרות מרהיבים (לכאורה). חילוץ האוצרות ״תועד״ והוא מוצג לצד חלק מאוצרות אלו – מפסלים של יצורים מיתיים ועד מיני מאוס האייקונית מכוסה בשוניות ואלמוגים צבעוניים ומרהיבים שמגלה לנו בעצם שעדיף לא להאמין לכל מה שאנחנו רואים.

היה או לא היה? תיעוד משיית האוצרות מהספינה הטרופה, דמיאן הירסט
״אוצרות הספינה הטרופה שלא תיאמן״, דמיאן הירסט

2# – מידע משובש: פייק ניוז ורסיסי אמת

מבט בעבודותיו של קרל הנדל המוצגות בחדר ״שיבוש מידע״ מבהיר עד כמה לא צריך ממש לשקר כדי לשקר, כי הרי מספיק לספר רק חלקים של האמת. עוד בחדר, מיצג נפלא של היוצרות הישראליות צילה חסין וכרמל ברנע ברזנר ג׳ונס העוסק בכמות הבלתי נתפסת של זרם המידע השקרי שפולש לחיינו בכל רגע נתון.  

כרמל ברנע דרזנר ג׳ונס וצילה חסין עם המיצג שלהן

3# – להב הלוי, פלסטיק ג׳יזס ונער הפוסטר דונלד טראמפ  

כמה עוצמתיות יכולות להיות מילים פשוטות. לפני קצת יותר משנתיים, אחרי עוד סשן של אוורור תסכולים מכמות הזיוף והשקר באינסטגרם בקבוצת הוואטסאפ של מגזיןIT נולדה הטי-שירט שלנו עם הכיתוב הגרפי Fake is the new Authentic. נזכרתי בה כשצפיתי באוסף הכרזות של להב הלוי ומייד הרגשתי שאני רוצה ללבוש את הכרזות האלו. הן מוצגות כחלק מ- ״דונאלד טראמפ: נער הפוסטר״, אוסף עבודות המוקדש לז׳אנר הכרזות, שלא נעלם בעקבות מהפכת האונליין אלא רק התעצם בזכות התפקיד החדש שקיבל: ה״קאבר״. הנשיא טראמפ הוא כנראה המאסטר של הפייק ניוז, גם ביצירתן וגם בתלונות עליהן. טראמפ מככב בתערוכה גם עם עבודות של פרנסיסקו פז ושל אמן הרחוב המגה-מפורסם פלסטיק ג׳יזס – ההוא שעומד מאחורי הכיתוב שהפך מיתולוגי ושרף את הרשת Stop Making Stupid People Famous ומציג כאן את Disobbey. 

4# – טו מאץ׳ אינפורמיישן: הצפת מידע

מה אתם עושים כשאתם מוצפים במידע? מחליטים להתעמק רק בחלק ממנו או לצרוך את כולו בצורה חלקית? כך או כך, נראה שהצפת מידע יזומה היא שיטה נפלאה לנהל את העם ולגרום לו לא לראות את כל מה שהוא צריך. כמופרעת קשב הרגשתי שהציורים של אלון קדם ממש מבטאים את הבלגן שעובר לי בראש כשאני משוטטת ברשת. אלו, בנוסף לתצלומים המרהיבים של כריסטינה דה מידל שמקימים לתחייה סיפורים שמצאה בתיבות הספאם של אנשים ולמיצג המרהיב והדוחה בו זמנית של פיות אנושיים המעבירים מידע ״מפה לפה״ (רונית ברנגה), הופכים את החדר של האוסף ״overload״ לחדר חובה.  

אלון קדם
רונית ברנגה

5# -איך אפשר בלי שופינג

החנות של המוזיאון, הממקומת בקומת הכניסה והגישה אליה חופשית גם למי שלא נכנס למוזיאון, היא נקודת חובה. החנות מחזיקה מלאי מקסים של ספרים, אביזרים לבית ולמטבח, יצירה, מתנות לחג ועוד, כאשר הקונספט של התערוכה מכתיב את הנושא העיקרי של הפריטים. כך למשל תוכלו למצוא שם עכשיו ספרים העוסקים בצילום, אינסטגרם וקים קרדשיאן, חוברות יצירת פורטרטים ממדבקות למבוגרים וילדים כאחד ועוד. 

תערוכת ״פייק ניוז״, אוצרת ראשית: סבטלנה ריינגולד, אוצרות: רויטל סילברמן גרין, לימור אלפרן זרד.

מוזיאון חיפה לאמנות, בין התאריכים 30/3-1/9/2019, רחוב שבתאי לוי 26, חיפה

לשעות פעילות וכרטיסים 

Follow:
Share:

WordPress Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Facebook Comments

.

בואו נפגש בניוזלטר