אני לא אוהבת ללבוש לבן, גם לא בשבועות.
לפני הכול, כי אני לא יודעת ללבוש לבן בלי להשמיד אותו לגמרי. הלבן אצלי הופך די מהר ל״לבן עם נקודות״, או עם פסים, או חברבורות, או כל הדפס פריסטייל אחר שאני מצליחה להכתים וליצור ממנו.
 |
|
|
כשאני כבר אמיצה מספיק כדי ללבוש לבן, אני ממש בסטרס. ״אל תכתימי, תיזהרי, אל תיגעי, אל תתקרבי לשם!״. מה לעשות, משחר ההיסטוריה אני נמרחת על מכוניות מאובקות ומפוצצת בטעות שקיות של קטשופ, וגורלו המר של פריט לבן נחרץ ברגע שהוא נכנס לארון שלי.
וסיבה אחרונה ולא פחות חשובה – לבן לא מחמיא לי כל כך, בהתחשב בעובדה שהוא מתמזג כמעט לגמרי עם צבע העור הלבנבן שלי.
ומה הקטע בכלל של החג הזה עם לבן? בפעם האחרונה שבדקתי – שזה היה לפני 2 דקות בערך כדי לבצע ״תחקיר״ ברמה גבוהה – הצטווינו לכבס את שמלותינו. ל-כ-ב-ס. כלומר להתגנדר ולהיות חגיגיים.לא דיברו על ללבוש לבן, גם אם לבן הוא ׳סמל הטוהר והניקיון׳.
אז בחג הזה אני לובשת צהוב. כן, צהוב! צהוב הוא הרבה יותר ׳שבועות׳ מלבן. שבועות זה הר סיני, זה מדברי, זה תחילת הקיץ, וחוף ים. ואם כבר ארץ זבת חלב ודבש, אני בקטע של הדבש (-:
חג שמח לאוהבי הלבן והשחור, הצהוב והאדום, ולכל מי שביניהם,
XOXO
שירי
***
שמלה: Dress: CASTRO
סנדלים: Sandals: SAM EDELMAN
כובע: Hat: CASTRO
משקפי שמש: Sunglasses: TOPTEN
***
צילום: גלית רוזן
