מניה דיפרסיה: גן מניה שוחט בחגי קורונה

שמלת מקסי פרחונית מגפי בוקרים כובע קש גן מניה שוחט

יחד עם השבילים, החורשות ומסלולי הנחלים במרכז העיר, בחיפה יש גנים ציבוריים רבים, המשמשים את התושבים ביום-יום. לכבוד סוכות יצאתי לגן מניה שוחט שהופך בכל חג למרכז החיים החיפאים הודות לשדרת הדוכנים המלווה את פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. עם המעבר לאונליין של הפסטיבל ותקופת הסגרים והבידודים, מרגיש שגן מניה הפך קצת לגן דיפרסיה... האמנם?

צילומים: גלית רוזן

גן מניה שוחט שמלת מקסי פרחונית גולף שירי ויצנר בלוג חיפאית

עיר שהוא כפר שהוא עיר: חיפה

אני בחורה עירונית מאוד ובכל זאת אוהבת את הכפר. שטחים פתוחים, מדבריות ושדות, יערות ואגמים – אוהבת אותם מאוד, אבל לא יכולה לחיות במקומות כאלו. כמו בשיר של אלישיה קיז על ניו יורק (סליחה על הרפרנס), את הג׳ונגל שלי אני מעדיפה כשהוא ״ג׳ונגל של בטון״. כנראה שזו הסיבה שאני כל כך אוהבת את חיפה, עיר שלעיתים מרגישה כמו כפר קטן, עיר שהיא ג׳ונגל של בטון ואורנים, מכוניות וחיות בר (לא נפתח את נושא חזירי הבר כרגע שהשתלט על השיח… בחיפה תיתקלו גם בסנאים ונמיות ובלילות תוכלו ליהנות מיללות התנים). בשנה האחרונה גם התחלתי לשתף את המראות האלו בסדרת סטורי׳ז בפרופיל האינסטגרם שלי, תחת הכותרת ״עיר שהיא כפר שהוא עיר״. כך גיליתי מאות חיפאים שמרגישים כמוני ומשתפים גם הם את סיפורי העיר-כפר-עיר שלהם מחיפה.

 

חיפה מלאה במה שנקרא ״ריאות ירוקות״ ובשונה מערים אחרות היא לא צריכה להתאמץ כל כך. הטופוגרפיה של העיר הבנויה מוואדיות וגבעות יוצרת איזורים שלמים שלא ניתן ואף אסור לבנות בהם ויוצרת כמעט לכל שכונה מרחבים ירוקים, שבילים כפריים, סמטאות צמחיה מרהיבות ואפילו מסלולי נחלים – כאלו המוכרים לכל מטייל מהגליל ומהנגב. כאן בחיפה יש לנו את כל זה ממש מתחת לבית, ונותן לנו תחושה שאנחנו לא ממש גרים בעיר ובריחה יומיומית אל ״הכפר״. אפרופו אינסטגרם וסטוריז והעיר שהיא כפר – אחת התגובות הכי נפוצה שאני מקבלת מעוקבים מכל רחבי הארץ על הסטורי׳ז האלה היא: ״איזה כיף לכם!״. בהחלט בתקופת הסגר כולנו לומדים להעריך מחדש את מה שלעיתים נתפס כמובן מאליו, והירוק של העיר הזו מתאים מאוד לקטגוריה הזו.

גן מניה שוחט שמלת מקסי פרחונית גולף שירי ויצנר בלוג חיפאית

לא כל כך נעים לראות גן נטוש: גן מניה שוחט

יחד עם השבילים, החורשות הטבעיות ומסלולי הנחלים במרכז העיר יש לנו גם גנים ציבוריים כמובן, ואחד מהם שאני מאוד אוהבת הוא גן מניה שוחט הסמוך לאודיטוריום ולסינמטק במרכז הכרמל. הגן צר וארוך, יש בו מסלול הליכה מעגלי במרכזו מדשאה גדולה, עצים עבותים ומזרקה קטנה וחמודה שילדים ממש אוהבים. גן מניה שוחט – או כמו שאנחנו מכנים אותו כאן בקיצור ״גן מניה״, אינו גדול במיוחד אך הוא מספיק גדול עבור ילדים על אופניים, משפחות צעירות, מתאמנים ורצים, או סתם עוברים ושבים שמעדיפים ללכת דרכו בין מרכז הכרמל לשכונת כרמליה ולהיפך, במקום ללכת על המדרכה של הכביש הסואן המקביל אליו – הידוע בכינויו ״ציר מוריה״.

 

כל זה מתרחש בגן מניה שוחט בשגרה, ובכל סוכות הגן לובש חג והופך לשדרת דוכנים כיפית המלווה את פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. היום, בתקופת הסגרים והבידודים, הגן שוקק החיים הפך לגן שומם יחסית והוא משרת בעיקר את אלו שהוא נמצא בטווח ה״קילומטר מהבית״. גם המעבר של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה למתכונת אונליין בגלל הקורונה גוזר עליו את השממה בשבוע הכי יפה שלו בשנה  (המדריך השלם לפסטיבל הסרטים חיפה 2020 במתכונת האונליין מחכה לכם כאן).

גן מניה שוחט שמלת מקסי פרחונית גולף שירי ויצנר בלוג חיפאית

גן מניה דיפרסיה

מה עוד יש כבר להגיד שעוד לא נאמר על התקופה הזו? ״תקופה מאתגרת״ – נטחן. ״עולם הזוי״ – נשחק עד עפר. ״גם זה יעבור״ – הבטחה שמתחילה להישמע כמו ״כשתגדל לא יהיה צבא״. וכשמגיעים ל״כולנו באותה סירה״ את כבר מתפללת שהסירה תהיה טיטאניק, כי לצוף על רפסודה במי קרח נשמע יותר אטרקטיבי מלשמוע שוב ושוב את הביטוי החלול הזה. לפני כמה זמן, הגיבה לי מישהי על פוסט בפייסבוק שיותר מדויק יהיה להגיד ״כולנו באותה סופה״. הרי הסופה משותפת לכולנו אבל הסירה לא ממש: חלקנו עוברים את הסופה על יאכטה 90 מטר וחלקנו מיטלטלים בה בסירת דייגים, ובים סוער אנחנו עולים ויורדים ועולים ויורדים והנה קיבלנו מתכון בטוח למניה דיפרסיה.

גן מניה שוחט שמלת מקסי פרחונית גולף שירי ויצנר בלוג חיפאית

אני חייבת להודות שגם אני חווה סוג של מניה דיפרסיה, לא במובן הקליני של המונח אבל בהחלט אווירה כללית של מצבי רוח משתנים. רגעים של אופטימיות ופסימיות מתחלפים בקצב מהיר, ואושר גדול של זמן איכות עם הילדים מתחלף בלחץ עצום על גורלו של הילד הרביעי שלי – העסק. ללא ספק מתחוללת בחוץ סערה והיא נכנסת גם אליי הביתה. הסערה הזו הזכירה לי לא מזמן שיר של סיימון וגרפונקל, שכתב פול סיימון. השיר מדבר על התמודדות עם ״סערה״ בחיים ויש שם שורה אחת שדיברה אליי במיוחד:

Like a BRIDGE over TROUBLED WATER, I will lay me down"

זה אולי הדבר הכי חשוב ופרגמטי שאפשר לאחל היא שיהיו לנו תמיד התבונה והכוח לבנות את עצמנו כגשר מעל למים סוערים, ממש כמו בשיר.

 

שנה טובה וחתימה טובה,

חייפוש.

 

צולם בגן מניה שוחט, מוריה 2, חיפה

 אני לובשת:

שמלה: גולף / Dress: Golf

 

מגפיים וכובע: מנגו  / Boots & Hat: Mango

נהניתם מבילוי בגן מניה שוחט? שתפו אותי!

תייגו אותי באינסטגרם hey.fa.it@ או השתמשו בהאשטג שלי  ihavethisthingeithHaifa# כדי שאדע ואשתף.

נשיקות,

חייפוש

אהבתם את הכתבה? הצטרפו לרשימת הדיוור וקבלו את כל הפוסטים ישירות לתיבת הדוא״ל:​​

Follow:
Share:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בואו נפגש בניוזלטר