עיר שהוא כפר שהוא עיר: חיפה
אני בחורה עירונית מאוד ובכל זאת אוהבת את הכפר. שטחים פתוחים, מדבריות ושדות, יערות ואגמים – אוהבת אותם מאוד, אבל לא יכולה לחיות במקומות כאלו. כמו בשיר של אלישיה קיז על ניו יורק (סליחה על הרפרנס), את הג׳ונגל שלי אני מעדיפה כשהוא ״ג׳ונגל של בטון״. כנראה שזו הסיבה שאני כל כך אוהבת את חיפה, עיר שלעיתים מרגישה כמו כפר קטן, עיר שהיא ג׳ונגל של בטון ואורנים, מכוניות וחיות בר (לא נפתח את נושא חזירי הבר כרגע שהשתלט על השיח… בחיפה תיתקלו גם בסנאים ונמיות ובלילות תוכלו ליהנות מיללות התנים). בשנה האחרונה גם התחלתי לשתף את המראות האלו בסדרת סטורי׳ז בפרופיל האינסטגרם שלי, תחת הכותרת ״עיר שהיא כפר שהוא עיר״. כך גיליתי מאות חיפאים שמרגישים כמוני ומשתפים גם הם את סיפורי העיר-כפר-עיר שלהם מחיפה.
חיפה מלאה במה שנקרא ״ריאות ירוקות״ ובשונה מערים אחרות היא לא צריכה להתאמץ כל כך. הטופוגרפיה של העיר הבנויה מוואדיות וגבעות יוצרת איזורים שלמים שלא ניתן ואף אסור לבנות בהם ויוצרת כמעט לכל שכונה מרחבים ירוקים, שבילים כפריים, סמטאות צמחיה מרהיבות ואפילו מסלולי נחלים – כאלו המוכרים לכל מטייל מהגליל ומהנגב. כאן בחיפה יש לנו את כל זה ממש מתחת לבית, ונותן לנו תחושה שאנחנו לא ממש גרים בעיר ובריחה יומיומית אל ״הכפר״. אפרופו אינסטגרם וסטוריז והעיר שהיא כפר – אחת התגובות הכי נפוצה שאני מקבלת מעוקבים מכל רחבי הארץ על הסטורי׳ז האלה היא: ״איזה כיף לכם!״. בהחלט בתקופת הסגר כולנו לומדים להעריך מחדש את מה שלעיתים נתפס כמובן מאליו, והירוק של העיר הזו מתאים מאוד לקטגוריה הזו.