לא יודעת איך זה קרה לה אבל איכשהוא יצא שכולם שמחו להיפרד מ-2020 למרות שבעצם זו היתה 2019 שהביאה עלינו את הקורונה. ובכלל, במבט לאחור היא היתה שנה לא רעה בכלל עם המון חלומות שהוגשמו, דלתות שנפתחו, חברויות חדשות והמון המון צבע. שנה אחת, 12 חודשים – ופוסט שעושה כבוד לשנה שעבדה מאוד קשה ובכל זאת הצליחה להגיע ליעד שלה: להסתיים.
דצמבר: החג של החגים מתבטל, סיור קפה ומאפה יוצא לדרך
כשרק הגעתי לחיפה לפני 17 שנה, היה נדמה לי שכל מה שיש כאן לעשות זה לשתות קפה ולאכול חומוס (לפעמים לגוון עם פלאפל). מאז עברו הרבה מים בקישון, וגיליתי שיש פה הרבה מעבר לחומוס ותרבות הקפה של חיפה רק ממשיכה להתפתח. כמו בכל עיר אחרת – ואולי קצת יותר – בחיפה פשוט ממש אוהבים קפה. בעיר התחתית מרוכזים כמה ממוסדות הקפה הכי ותיקים של העיר ולצדם חנויות ובתי קפה חדשים וטרנדיים – וכשמוסיפים לכל זה את הקונדיטוריות והמאפיות… יצא לנו סיור חדש ומושלם מבית ״המייקרים של חיפה״: אנחנו קוראות לו ׳סיור מעיר׳ (תחתית) כי הוא עתיר קפאין ומעורר תיאבון. בסיור תוכלו להכיר בתי קליית קפה, חנויות קפה ומוצריו, בתי קפה, קונדיטוריות ומאפיות, חלקם בני 40 שנה וחלקם חדשים וטרנדיים שנפתחו ממש לאחרונה. הספקנו להוציא 3 סיורים עד ששוב סגרו אותנו. מוזמנים לעקוב בעמוד של המייקרים באינסטגרם לעדכונים על חידוש הסיורים במהרה בימינו (ונאמר אמן).
אחד הדברים שפחדתי מהם כשהקורונה התחילה להראות סימנים של נשארת לאורך זמן, היה ביטול של ״החג של החגים״. בכל שנה אנחנו מחכים לחג של חיפה, התקופה הכי יפה פה בשנה. עצי האשוח, האורות המנצנצים וצלילי הג׳ינגל-בלז מרגישים כמו חו״ל מתחת לבית. דצמבר 2020 לא ייזכר כאחד המבריקים – תרתי משמע – אבל לנוצרים היה חשוב לקשט ולחגוג והם הצילו במעט את הכבוד האבוד של העיר שהשאירה השנה את עצי האשוח הגדולים ליפו ונצרת.
נובמבר: סוף סוף הסוף של בז״ן?
יש לי חלום, ששותפים לו כמעט מיליון תושבים. החלום שלנו, שמפיץ העל של המגיפה האיזורית שלנו, ייצא מכאן. בנובמבר נרשם עוד הישג כפול גדול לארגוני הסביבה: הראשון – ממשלת ישראל החליטה סוף-סוף להקים ועדת מנכ״לים בין-משרדית שתדון בעתידו המזוהם של המפרץ. השני – לראשונה בראש המשרד להגנת הסביבה עומדת שרה שיש לה עמדה ברורה: ״צריך לפנות מהמפרץ את התעשייה המזהמת״. גילה גמליאל דחפה להקמת הועדה ובנובמבר גם היתה בי אופטימיות זהירה שמשהו עומד להשתנות.
לובשת: קולקציית הסיום של אפרת איטח, צילומים: גלית רוזן
בעיתוי לא מתוכנן אבל מושלם, צילמנו בנובמבר סדרת תמונות בה אני לובשת את קולקציית הסיום של אפרת איטח, בוגרת בית הספר לאופנה ויצ״ו חיפה. אפרת היא תושבת קרית אתא, והקולקציה שיצרה מבטאת את ההתמודדות האישית שלה עם מחלת הסרטן של אביה. ברגע שראיתי את הפריטים ושמעתי את הסיפור של הקולקציה היה לי ברור שנצלם אותה בשדות הגובלים בבז״ן, ל״הפגנה״ קטנה שאומרת: מי ייתן ונצטלם בעתיד הקרוב ביותר שניתן, בשדות הירוקים האלו, ללא הרקע הזה, ועם בגדים כאלו שהם אמנות בפני עצמה.
אוקטובר: טיול בטבע עם ילד טבע, ובחזרה ללימודים
כן, כן. אתם רואים נכון. זאת אני, בטבע. מה שלא הצליחו לעשות מורים, הורים, בעל וילדים, הצליח לעשות איש אחד עם בלוג ענק: קוראים לו אביחי אבל אתם אולי מכירים אותו בשם ״ילדטבע״. המפגש בין סיטי-גירל שכמוני לילד טבע אמיתי הוליד רגעים מצחיקים ומיוחדים ואפילו התמודדתי עם טיפוס הרים בסניקרס אופנתיות (ברור שהיה לו מה להגיד גם על זה). בכל זאת, אם נשים בצד את החוויה המשעשעת, ביליתי בוקר שלם עם אדם חצי-זר שהרי כל ההיכרות בינינו מבוססת על קשר אינסטגרמי ואהבה משותפת לחיפה. גיליתי אדם מיוחד, אינטליגנטי ונעים, איש משפחה, מלח הארץ במלוא מובן המילה. אם לא ראיתם את סדרת הסטורי׳ז מהבוקר ההוא אני ממש ממליצה לצפות בהם כאן וכמובן לעקוב אחרי ילד טבע באינסטגרם או בבלוג שלו כאן.
בחזרה לבית הספר: ואולי ב-2024 אהיה דוקטור
זו לא היתה ההרפתקה היחידה שלי באוקטובר: מאז שעזבתי את הקריירה הקודמת שהיתה ה-Plan A שלי, חייתי את ה-Plan B. בזכות ה-C הגדולה של התקופה, הקורונה, הגיעה זמנה של Plan C: בחזרה לאקדמיה. במהלך הסגר הראשון פגשתי בד״ר שרון רינגל, מרצה לתקשורת מאוניברסיטת חיפה. היא הזמינה אותי להשתתף בפאנל משפיענים שקיימה כחלק מאחד הקורסים שהיא מלמדת ואחרי שיחה וחצי היא כבר התחילה לטפטף לי את הרעיון לחזור לאקדמיה לדוקטורט בתקשורת. האמת היא שלא האמנתי שזה באמת יקרה לי אבל הנה כעבור כמה חודשים מצאתי את עצמי מתקבלת ללימודי דוקטורט. אני כותבת את הפיסקה הזו בשבוע האחרון לסמסטר הראשון, ובחיי. הזמן טס כשנהנים.
ספטמבר: ראש השנה בסגר ויום כיפור, ביטול פסטיבל הסרטים
אומרים שבזמן שאנחנו עושים תכניות אלוהים צוחק… כנראה שאלוהים בהתקף צחוק אחד ארוך ולא נראה לי שמישהו באמת האמין שאחרי ליל הסדר בסגר גם חגי תשרי ייראו ככה. מעבר לחגים עם משפחה גרעינית בלבד, הסגר היכה בחיפה עם ביטול אחד ממוקדי התיירות הגדולים של העיר: פסטיבל הסרטים הבינלאומי בסוכות והשנה יצאתי לצלם מדריך לצפייה אונליים במקום מדריך לבילוי מסביב למוקדי הפסטיבל. תוכלו לקרוא על גן מניה שוחט שנשאר נטוש השנה בפוסט הזה כאן.
אוגוסט: האירוע שתקע אותי בבידוד
ביקום מקביל נטול קורונה, הקיץ הזה אני חוזרת ממסע מופלא לבורדו, צרפת, לעבור הכשרה רשמית כשגרירת האפריטיף Lillet בישראל. ביקום שלנו הנסיעה נדחתה לתאריך לא ידוע והשגרירה ניסתה להביא את צרפת לתל אביב. אירוע השגרירוּת הראשון שלי היה מסיבת קוקטייל לקהילת אינסטגרם ישראל, בשעת בין ערביים, בדיוק כמו בצרפת כי שם זוהי שעת ה״אפּרוֹ״, השעה שבה העט נופלת מהיד, יוצאים מהמשרד, פוגשים חברים ועוצרים לאפריטיף ונשנוש בדרך הביתה. בלי לחץ וסטרס, כמו שצרפתים אוהבים… אכלנו, שתינו וגם למדנו להכין קוקטיילים פשוטים וקלים לחגיגת אפּרוֹ בבית ובעיקר התמנגלנו עם אפריטיף-שיק רק כדי לגלות כמה ימים אחר כך שבאירוע נחשפנו לחולת קורונה ומצאתי את עצמי בבידוד הראשון שלי.
יולי: הבלוגרים בחיפה
אחרי שנתיים בהן אני מספרת את הסיפור של חיפה ותוך כדי חולמת, לוחצת ולמען האמת כמעט מתחננתלהביא לכאן עוד מספרי סיפורים שיספרו את הסיפור של העיר שלי דרך העיניים שלהם – הצלחתי. דובר עירית חיפה אלירן טל ומנכ״ל העמותה לתיירות חיפה רונית עקיבא הרימו את הכפפה ויחד הבאנו לכאן חבורת מרשימה למדי של בלוגרים ויוצרי תוכן מתחומים שונים כדי לחוות את העיר ולספר לכולם כמה כדאי להגיע לחיפה לחופשת הקיץ. מהסיור הזה יצאו המון כתבות מעניינות ותוכלו למצוא קישורים לכולן בסוף הכתבה שלי על קיץ בחיפה.
יוני: שמלה גדולה מהחיים וטיול בנגב הגדול מהחיים
כמה מדהים שתוך שלוש שעות אפשר להגיע מהכרמל הירוק והים התיכון לנגב הצחיח, שלרגעים ממלא אותך באווירה מקסיקנית ולרגעים מזכיר לך את הטיול שעדיין לא עשית באריזונה. תתפלאו אבל גם למישהי כמוני, שהגרנד קניון הוא קניון בחיפה בשבילה, זו היתה באמת הרפתקה מופלאה עם החברים מקהילת אינסטגרם ישראל. זו גם היתה הזדמנות מושלמת בשבילי לצלם את יצירת האמנות הזו, השמלה של מעצבת האופנה אור פז – שמלה שהתאהבתי בה כשראיתי אותה על מסלול תצוגת הגמר של שנקר ובזכותה גם מצאתי חברה.
מאי: מצטרפת לנבחרת המרצים של לימודי החוץ של שנקר
עוד חלום שהוגשם השנה (כנראה שהיא היתה שנה לא כזו נוראה…) היה להצטרף לצוות המרצים של לימודי החוץ של שנקר. הצטרפתי כמרצה לעיתונות בקורס ״עיתונות אופנה״ וכמרצה מחליפה בקורסי הסטיילינג השונים ופתחתי תחנת שידור רשמית מחדר הארונות שלי. כשיש לי הרצאה בשנקר ביומן היום שלי כבר מתחיל יותר טוב והאושר לקרוא כתבות של תלמידים אחרי הקורס הוא גם כבוד ענק. המחזור הקרוב עומד להיפתח החודש, פרטים נוספים על הקורס תמצאו כאן
אפריל: יום העצמאות בבית
יום העצמאות הוא לגמרי ה-חג שלי. מאז שעברתי לחיפה אני מארחת את החברים למסיבת עצמאות עתירת קוקטיילים ומינגולים, 17 שנים של מסורת! והשנה… נו. בדיוק כמו אצלכם: היה מנגל, היו קוקטיילים – אבל החברים לא היו. בכל זאת ברוח הקורונה (כלומר, הרוח של ״שום דבר לא יחרב את שמחת החיים שלנו״) חגגנו למדינה, גם אם במשבר הקורונה היא הוכיחה שהיא לא תמיד מחזירה לנו אהבה וקצת מרוכזת בעצמה.
מרץ: התחפושת המושקעת ששקעה עם הקורונה
עמלתי על התחפושת הזו חודשים, והיא אחת היחידות שאפשר לקרוא לה ממש תחפושת DIY. המון זמן רציתי להתחפש להארלי קווין והשנה כשיום האישה הבינלאומי התערבב עם פורים זו היתה אמורה להיות חגיגה פמיניסטית אמיתית. הארלי, תאמינו או לא, היא רול-מודל נשי למופת. נכון, היא קצת מטורללת , מפריזה ביכולתה של אלימות לפתור בעיות והבחירה שלה בגברים לא תמיד מוצלחת אבל בכל זאת למרות חיי הנוחות היחסית שהג׳וקר העניק לה, ברגע האמת היא ידעה להגיד לו ביי-ביי, לרתום את הטירלול שלה כדי להציל נערה במצוקה מידיו של נבל מרושע והבינה שנשים הן חזקות יותר ביחד והקימה צוות מוטרף לא פחות של נשים חזקות שיצאו מהצללים כדי לעשות את גות׳האם סיטי למקום טוב יותר. עד כמה שזה הזוי שהארלי קווין מייצגת את כוחות הטוב… אבל, בואו… בפורים הזה התחילה תקופה שהוכיח שאנחנו חיים במציאות הזויה לא פחות.
פברואר: שבוע האופנה בניו יורק
אני לא מתכוונת להרחיב כאן כי קצרה היריעה מלהכיל את כל הרגשות, המחשבות והחוויות משבוע האופנה של ניו-יורק 2019 בחורף ההוא. כמעט עברה שנה, וזה פשוט לא יאומן מה שעברנו בשנה הזו. לכן אני לא אוותר לעצמי ואכתוב בהרחבה על הפעם הראשונה של חו״ל עם חיותס (אורנה חיות חברתי האהובה), ועם עוד הרבה חברים חדשים יותר ופחות שאספתי לי שם, כאלו שנשארו חברים עד היום. אחד מהם הוא אסף ליברפרוינד צלם הסטריט המוכשר, שגם צילם את התמונות האלו.
ינואר: המסיבה האחרונה שהייתי בה
המסיבה האחרונה שהייתי בה: סילבסטר 2020. מי היה מאמין!!! לפחות הצליח לי ללבוש את השמלה הזו, שהתאהבתי בה ברגע שראיתי אותה בה בסטודיו של מעצבת שמלות הכלה והערב ורד גלעדי בסיור המייקרים של חיפה. הייתי חייבת לצלם אותה לפני החושך והקור, אז צילמנו באור ובקור… היו כמה שאמרו לי שאני משוגעת, ואני אומרת שאני נהנית, מה שעושה אותי נורמלית הרבה יותר. לא ככה?
ש-2021 תהיה נפלאה לא פחות מ-2020. כן כן. היא לא היתה כזו גרועה סך הכל.
נהניתם מההמלצות שלי? אני ממש אשמח לדעת!
תייגו אותי באינסטגרם @hey.fa.it או בפייסבוק,
או השתמשו בהאשטג שלי באינסטגרם ihavethisthingeithHaifa# כדי שאדע ואשתף.
שתהיה שנה של בריאות, סטייל וחו״ל לכל!
חייפוש
