Fashion Nation: האם נוכל לשחזר את הגדולה של משכית?
לרות לא היה שמץ של מושג באופנה. היא עדיין אהבה חקלאות. בכל זאת, החיידק של פעילות חברתית והחוש לביזנס הביאו אותה להיות המנוע מאחורי בית האופנה הישראלי המפורסם ביותר בעולם. לחשוב שהוא גם היה בית אופנה ממשלתי… איפה נשמע דבר כזה? כנראה שפעם, לפני שהיינו סטראט-אפ ניישן, המדינה ידעה להעריך אופנה כנכס תרבותי. כשאנחנו נמצאים בשיאו של משבר עמוק בתעשיית האופנה הישראלית, אני מאוד מקווה שמותה של רות דיין הוא לא המסמר האחרון בארון של האופנה המקומית שלנו. נכון, גורלה של משכית אולי הוכיח שמדינה לא יכולה להחזיק בית אופנה. אבל היא יכולה להחזיק אופנה. זו חובתה. אופנה היא תרבות, היא נכס תרבותי. היא אמירה, היא עוד חלק בלתי נפרד מה-״אני״ וגם מה״אנחנו״. ואנחנו, סורי, לא רק היי-טק.