המאבק להוצאת התעשייה המזהמת ממפרץ חיפה תמיד היה אחריות של ארגוני הסביבה. מעטים האזרחים שנעמדים בצמתים יחד עם ״המשוגעים הירוקים״. גם לי לא נוח לעמוד עם שלט בצומת, מודה. הדרך שלי להפגין היא אחרת: בדרך של אופנה ומדיה חברתית. הקולקציה של אפרת איטח נוצרה בהשראת מחלת הסרטן בה חלה אביה, ויחד יצרנו ״הפגנה״ קטנה קצת אחרת.
״בסך הכל תינוקת חיפאית״ – ההרגל הבלתי נסבל של הזיהום במפרץ
בפעם הראשונה שהגענו עם איה, בהתקף קוצר נשימה קיצוני למיון ילדים ברמב״ם, הרופא התורן ניסה להרגיע את האמא ההיסטרית, להלן אני, ואמר בחיוך: ״אל תדאגי, אנחנו מיומנים בזה, היא בסך הכל תינוקת חיפאית״. בנקודה הזו בערך הפסקתי להיות אדישה לנושא של זיהום האוויר במפרץ. לצערנו רוב התושבים עדיין אדישים. זה לא פשוט לצאת ולהפגין במיוחד כשמדובר באיכות הסביבה. אולי זו התדמית של ״מחבקי עצים״ שדבקה בפעילי איכות סביבה. אולי זהו חוסר האמונה שאפשר בכלל לשנות.
גם לי לא נוח לצאת להפגין. ניסיתי פעם אחת, זה היה מביך מאוד והרגשתי לגמרי מחוץ לאיזור הנוחות שלי. כמו הרבה אחרים כשלא נוח לי אני הרבה פחות אפקטיבית… תהיתי איך אני יכולה לעזור למאבק ולהעלאת המודעות. איך אני יכולה לתת לאחרים כוח להגיד את שעל ליבם חזק וברור? התקופה האחרונה של משבר הקורונה לימדה אותי שיעור באזרחות טובה ובדמוקרטיה. למדתי שלא חייבים לצאת לרחובות הפיזיים – אפשר לצאת לרחובות המדיה החברתית. גם שם אנחנו יכולים לעמוד על מה שמגיע לנו, וכשאנחנו עקביים מישהו שם למעלה מתחיל קצת להזיע.
קריסת הלבנייה: האם היא מסמלת את תחילתו של הסוף?
כך נולד הרעיון לצלם את קולקציית הסיום של אפרת איטח, בוגרת בית הספר לעיצוב אופנה ויצ״ו חיפה . אפרת, תושבת קרית אתא, יצרה את הקולקציה בהשראת ההתמודדות עם מחלת הסרטן בה חלה אביה. כשראיתי את היצירות שלה ישר חשבתי שאני חייבת לצלם מיני-הפקה כזו על רקע הלבניות של בתי הזיקוק. לבנייה אחת כבר קרסה בערך באותה תקופה, ואני התמלאתי תקווה. ייתכן שהקריסה היתה הסמל לתחילתו של הסוף של התעשייה המזהמת?
ואז הגיעה גילה גמליאל: איך השרה להגנת הסביבה העניקה לנו תקווה
ניצוץ התקווה שהביאה קריסת הארובה הגדולה קיבל דחיפה ענקית מכיוון בלתי צפוי.
השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל עשתה את הלא-יאומן והפכה למעשה לשרה הראשונה שנקטה עמדה ברורה. ״יש לפנות מהמפרץ את התעשייה המזהמת״ היא אמרה והקימה לראשונה את ״ועדת המנכ״לים״. הועדה הזו היא ועדה בין משרדית של מנכ״לים ממשרדי ממשלה שונים ומטרתה לדון בעתידו המזוהם של המפרץ. אז באוקטובר, לא היו בחירות באופק, והייתה בי אופטימיות זהירה שמשהו עומד להשתנות.
החובה שלנו לדאוג לזכות שלנו לאוויר נקי
לחלום הזה שלי שותפים כמעט מיליון תושבים. החלום שלנו, שמפיץ-העל של המגיפה האזורית שלנו, ייצא מכאן. כשנגיף הקורונה ייעלם לגמרי מחיינו וכולם יוכלו להסיר את המסיכות, אנחנו במפרץ נשקול להמשיך ולעטות אותן. כי כאן, בחצר האחורית של ישראל – שהיא גם המטרופולין השני בגודלו בארץ – כאן נושמים בנזן ושאר מזהמים. ובניגוד לקורונה, זה הורג פה תושבים בשקט, בלי מהדורות מיוחדות, בלי ספירה יומית של חולים ונפטרים. אני לא יודעת מה יעלה בגורלה של הועדה הזו עכשיו אחרי הבחירות הרביעיות. מודה: אני גם קצת מאוכזבת שהשרה גמליאל תעזוב את המשרד להגנת הסביבה. אני לא בטוחה שמי שיבוא או תבוא אחריה יחזיקו בעמדה דומה. אנחנו כבר מכירים את היכולת לקבור דו״חות ולהתעלם מוועדות. מעל שנתיים מתייבש על שולחנו של ראש הממשלה דו״ח של חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי. הדו״ח קובע במפורש שפינוי המפרץ הוא לא רק הכרחי – הוא גם נכון כלכלית. מה נעשה איתו? בינתיים כלום. לכן זו החובה שלנו תושבי המפרץ ושל כל תושבי ישראל להגיד: חיי תושבי מפרץ חיפה אינם הפקר. נמאס לנו להיות פח האשפה המדינה, מגיע לנו הרבה יותר מזה, שהוא בעצם ממש מעט: מגיע לנו אוויר נקי.
מצאו את הדרך שלכם ״להפגין״. כתבו פוסטים שלכם, או שתפו את הפוסט הזה. בכל יום חשוב שירגישו שאנחנו לא מוותרים. חשוב שיידעו שאנחנו מתעקשים שהגיע הזמן להעדיף את בריאותם של רבים ולא את ארנקם של מעטים.
עוד המלצות לפוסטים וכתבות שעשויים לעניין אותכם:
ייעדים מומלצים לחו״ל אחרי הקורונה
המדריך המלא לוינטג׳ ויד שניה בחיפה
המלצות לסיור אדריכלות בחיפה
נהניתם מהתוכן שלי? אני ממש אשמח לדעת!
תייגו אותי באינסטגרם @hey.fa.it או בפייסבוק,
או השתמשו בהאשטג שלי באינסטגרם ihavethisthingeithHaifa# כדי שאדע ואשתף.
חג אביב שמח ומהנה,
חייפוש
