מי קרא את ״בית הקלפים״?
מי מביניכם קראו את "גוסיפ גירל" לפני שהסדרה קפצה אל סלונכם נוטפת סטייל וחדוות נעורים? מישהי קראה על עלילות פרנק ג'יי אנדרווד הפוליטיקאי המוחצן, בספרו של מייקל דובס "בית הקלפים"? די מפתיע לגלות שרבות מהסדרות העכשוויות הכי מצליחות הן בעצם עיבודים לספרים. ״למה מפתיע?ֿ״ תשאלו ובצדק. מעטים שמעו על אותם ספרים עד שעובדו לסדרות המומלצות לצפיה. ברור שיש מקרים הפוכים, כמו "הרומנים הנפוליטניים" של אלנה פרנטה שהראשון מביניהם עובד לסדרה מצליחה ב-HBO בשם "החברה הגאונה", או כמו סדרת ספרי ג'יין אייר של שרלוט ברונטה ו"גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן האלמותית.
בקולנוע אין הפתעות כאלו. משחר ימי הראינוע סרטים התבססו על סרטים. בטקס האוסקר יש פרס לתסריט מקורי ופרס אחר לתסריט מעובד והסטטיסטיקה מצביעה על כך שב-99 אחוז מהמקרים העיבוד נעשה לספר. ברור שלא כל הספרים הם רבי מכר. יש סרטים שהצליחו מאוד על אף שהתבססו על ספר פחות מפורסם ודוגמאות יש לרוב.
לראות את הסרט או לקרוא את הספר?
יש אנשים, כמוני, שאם יציעו להם סרט או ספר, יבחרו באחרון. ההנאה בקריאת ספר לא משתווה לצפייה בסרט. היא מתמשכת, לא "זבנג וגמרנו". קריאת ספר להנאה היא רכיב משמעותי בלימוד השפה, זהו תהליך המשפיע על אוצר המילים, על כתיבה ושיח ויותר מכל – קריאת ספר מפתחת לנו את הדמיון ומה יותר כיף מלהפליג למחוזות אחרים, לעולמות קסומים שנמצאים רק אצלנו בראש. מזכיר לי שהייתי קוראת את ספרי הלימוד בהיסטוריה משל היו ספרי רשות ולא חובה. הייתי מדמיינת את שדות הקרב ביבשות רחוקות, את האנגלים על מדיהם האדומים, נלחמים בכחולי המדים הצרפתים. יכולתי לשמוע את הדי הפיצוצים ולהריח את אבק השריפה. ברגע שנלקח העוקץ מהכורח לקרוא ספר היסטוריה משמים, באחת הוא הופך למעניין הרבה יותר.