וואדי ניסנאס מעיניים של שף: סיור עם חמודי עוקלה

דוכן הירוקים של אבו אליאס זו ממלכה שלמה של עלי תבלין טריים ועלים מלוקטים. שם ראיתי לראשונה בחיי את צמח הבבונג' (קמומיל) בצורתו הטרייה. חמודי מספר איך אמא שלו נהגה לשזור את הגבעולים יחד ולתלות אותם לייבוש בחוץ. אצלה בבית לא קנו שקיקי תה ויסוצקי, אלא יצאו למרפסת, חתכו כמה ענפים מיובשים וחלטו במים חמים. קיבלתי להריח גם צרור של גבעולים אחרים. מסתבר שזה התה היחיד שחמודי שותה בבית מעלי זופה, ובעברית זוטה לבנה שעושה טוב בבטן. אין ספק שבדוכן הזה חמודי מרגיש הכי בבית. הוא יכול במשך שעות לדבר על סגולות השום הירוק, ממנו הוא מכין מרק וגם קרמים. יתרונו בעדינותו, עד כמה שזה נשמע מופרך. השום הירוק מלא בנוזלים ולכן טעמו והריח שלו עדין, לעומת השום היבש שטעמו וריחו יותר מרוכז. קיבלתי סקירה מלאה ומרשימה על עלים שונים ומה אפשר להכין מהם, כמו חוביזה, שומר, עולש וסלק בר, תרד ערבי שהעלה שלו יותר רחב ועבה, עכוב ולשון הפרה, שנראה כמו… בדיוק. לשון של פרה. עוד למדתי על ירק שנקרא קרע, שזה בעצם דלורית ירוקה, אותה ממלאים בבשר טחון ואורז ומבשלים ברוטב עגבניות (הוא אומר "מרק עגבניות"). התיאורים שלו כל כך מגרים, שהדמיון שלי עובד שעות נוספות וגם הקרקורים בבטן. אנחנו מטיילים פה ממש בסוף החורף, שיא עונה של ירוקים. קחו בחשבון שלא תמצאו את אותם עלים כל השנה. בקיץ השוק מתמלא בעלים ובירקות אחרים כמו מלוחייה, במיה, לוביה ועוד. אגב, לא רק התוספת למנת הדג בראסיף משתנה לפי עונות השנה, גם הדגים עצמם. אם בחורף הפלמידה והבר ים מככבים, בקיץ אלו יהיו לוקוסים ואינטיאס.