ההמתנה המאכזבת לנושאת המטוסים ג'רלד פורד שלחה אותי למסע נוסטלגי לימים שבהם מפלצות פלדה הפכו את חיפה לנמל בית. למה הספינות האלו לא נכנסות אף פעם לנמל, כמה כסף השאירו המלחים בעיר התחתית ואיך כל זה קשור למצתי זיפו? למדתי גם על סודות "נקודה 10" ועל הטרגדיה הכואבת של אסון מעבורת הדילוג
חיכינו ל"ג'רלד פורד", אבל קיבלנו שיעור בנוסטלגיה
בתקופה המתוחה שקדמה לתקיפה האמריקאית-ישראלית באירן החלו לרוץ שמועות מרגשות ואחריהן ידיעות רשמיות: נושאת המטוסים החדישה, הגדולה והיקרה בעולם, ה"ג'רלד פורד" (USS Gerald R. Ford), עושה את דרכה אלינו ועומדת לעגון מחוץ לנמל חיפה. גם אני כמו הרבה חיפאים וחיפאיות אחרים התחלתי לתכנן תצפיות מסטלה מאריס וטיילת לואי, אבל המציאות טפחה על פניי מהר מאוד. בין אם מדובר בפייק ניוז או סתם אי הבנה, ה"פורד" האימתנית נשארה הרחק בלב ים.
למה ג׳רלד פורד לא הגיעה לחיפה?
למה היא לא מגיעה קרוב יותר? האמת היא שהיא מעולם לא היתה אמורה. ספינות ענק כאלו מגיעות בדרך כלל לנמל בעיקר כדי לנוח. במצב של מלחמה פעילה, נושאת מטוסים לא תתקרב לחוף, שכן עגינה בנמל עלולה להפוך אותה ליעד נייח ופגיע. והפורד? היא מגיעה לאיזור כדי להיות "תעודת ביטוח נגד הסלמה" ולייצר מטרייה הגנתית מרחוק-קרוב. היא לא באה לנוח. האכזבה שלא זכינו לתצפת על מפלצת הפלדה הזו, פתחה אצל ידידיי החיפאים תיבת נוסטלגיה מהימים בהם נושאות מטוסים פקדו את העיר (אני, לצערי, לא גדלתי בחיפה ואין לי שום זיכרון מרגש בסגנון). אלו היו ימי ״תור הזהב״ שבו חיפה היתה הבית החם והרשמי של הצי השישי האמריקאי במזרח התיכון. הסיפורים שלהם שלחו אותי לצלול אל הסיפורים על האוניות האלה. מסתבר שזה לא רק סיפור על צי וצבא, זה סיפור על נהגי מוניות עמוסים, פאבים מלאים עד אפס מקום, רומנטיקה מהסרטים ומצתי זיפו נדירים.
נושאות מטוסים ליד נמל חיפה: מה הן מחפשות כאן?
לפני שנבין עד כמה היתה משמעותית נוכחותן של האוניות האלו בחיפה, צריך לצלול לרגע לעולם הדיפלומטיה הצבאית, ובמיוחד הדיפלומטיה הימית. יש המון סיבות לביקורים של ספינות מלחמה ונושאות מטוסים בנמלים זרים. בימי שלום ושגרה, המטרה המרכזית היא לרוב שיתוף פעולה. אחד הביקורים הנפוצים מוגדר כ-"ביקור נימוסין" (Courtesy Call) שנועדו להדק את היחסים בין המדינות ולחזק בריתות. ביקורים אלו מלווים לא פעם בקוקטייל על הספינה לצד אימונים ותרגילים משותפים כמו גם נקודת עצירה למנוחה ולהצטיידות מחדש (R&R) לאחר שהייה ממושכת בים. ביקורי "הצגת הדגל" (Showing the Flag) הם דרך של מעצמה להפגין את יכולותיה, יוקרתה הלאומית ונוכחותה ברחבי העולם באופן שקט. לעומת זאת בתקופות של מתיחות, עימות או משבר, להגעתן של ספינות המלחמה יש משמעות אסטרטגית עמוקה הרבה יותר. הופעתה של מפלצת ענק מול חופי האזור נועדה להרתיע יריבים פוטנציאליים מפעולות תוקפניות ולתת גב ביטחוני לבעלות ברית. לעיתים, הביקור הזה נועד לשכנע את המארחת (מה שבעבר כונה "דיפלומטיית ספינות תותחים"). עצם הצבתן שם אמורה ליצור מטרייה הגנתית והתקפית, ומבהירה לאויב שכל מתקפה נגד המדינה המארחת תהווה פגיעה בנכס מעצמתי ותגרור את המעצמה למערכה.
נמל בית עם חניה פרטית: נמל חיפה
נושאת מטוסים גרעינית היא למעשה שדה תעופה ועיר צפה לכל דבר ועניין. מדובר במפלצות פלדה באורך של למעלה מ-300 מטרים ובמשקל של כ-100,000 טון, המונעות בשני כורים גרעיניים. עיר צפה כזו מאכלסת בתוכה בין 5,000 ל-6,000 אנשי ונשות צוות. הן כל כך גדולות שהנמל שלנו (כמו הרבה נמלים בעולם) פשוט קטן עליהן. נושאות המטוסים הגרעיניות שמונעות בשני כורים גרעיניים, ומחויבות לעגון במים הפתוחים כדי להבטיח "נתיב מילוט" מהיר לים במקרה חירום. בכל נמל בעולם יש נקודות עגינה שמסומנות במפות הימיות כדי להנחות אוניות היכן לעצור. תחשבו על זה כמו על שלט ״שמור! חניה פרטית״ רק מול חופי העיר. נושאות הפתרון בנמל חיפה היה "נקודת עגינה 10", הממוקמת בעומק מפרץ חיפה, במרחק של 4-5 ק״מ מהחוף. הנקודה הזו הפכה ללב הפועם של הלוגיסטיקה: משם פעלה "רכבת ימית" של סירות דילוג (מעבורות אזרחיות ישראליות) ששטו כ-20 דקות לכל כיוון כדי לשנע את אלפי המלחים לטרמינל הנוסעים בנמל מסביב לשעון, ואליה הגיעו הדוברות שהעמיסו את האוכל, הדלק ואפילו את החמאה של תנובה.
נקודת תצפית 10 מ-10
עבור החיפאים, נקודה 10 לא הייתה רק קואורדינטה על מפה ימית. בגלל המבנה הגיאוגרפי המיוחד של חיפה והמפרץ, נושאת המטוסים חנתה ממש מול העיניים של כולם. בלילות, האונייה הענקית שעגנה בנקודה 10 נראתה כמו אי מרהיב של פלדה מואר באורות בלב המפרץ החשוך. ביום החיפאים זוכרים איך תפסו עמדות בנקודות אסטרטגיות בסטלה מאריס, טיילת לואי וברחוב יפה נוף שהפכו למוקדי עלייה לרגל לתצפית על הענקיות במפרץ.
״הרבה אנשים התפרנסו מהתיירות הזו״: ביקורי אוניות צי בחיפה
מעבר לאתגר לחובבי הצילום בטיילת לואי, לכל ביקור כזה הייתה משמעות כלכלית אדירה לחיפה. כל נושאת מטוסים יוצאת לתעסוקה מבצעית של חצי שנה, ובמהלך התקופה עוגנת אחת לשבועיים כדי להצטייד מחדש. המכונה הלוגיסטית של ה"עיר הצפה" דרשה כמויות בלתי נתפסות של מזון וחיפאים רבים התעשרו מעצם היותם סוכנים שמכרו סחורות וציוד לאוניות הצי. במקביל, המלחים סיפקו ׳סחורה חמה׳ של ריבוק, נייקי ואולסטאר לסוחרי שוק הימאים החיפאי, ורכשו וופלים ופחיות קוקה-קולה ישראליות בחנויות העיר. החיבה הגדולה של המלחים הנוצרים לסיפורי הברית הישנה הביאה אותם גם לטייל ברחבי הארץ. ״אני זוכר את שיירות האוטובוסים שחיכו להם מחוץ לנמל״, סיפר לי חבר ששירת אז בחיל הים. ״הם אהבו לבלות בעיר התחתית אבל נסעו המון לטיולים בנצרת, בירושלים ובכנרת. רצו לראות איפה ישו הלך על המים. הרבה אנשים התפרנסו מהתיירות הזו״. ההערכות מדברות על תרומה של בין 2 ל-5 מיליון דולר בתוך פחות משבוע לכלכלת העיר.
רומנטיקה, פאבים ופולקלור: כשהחיילים הלבנים טיילו בעיר
במדים לבנים, עניבות מטפחת וקופסאות סיגריות תקועות בשרוול המקופל, ירדו המלחים האמריקאים לכבוש את העיר. בימים האחרונים שקעתי בסיפורים שסיפרו לי חברים חיפאים; כולם זוכרים איך המלחים מילאו עד אפס מקום את הפאבים של העיר התחתית כמו "העוגן", "קלמנס" ו"הסנדק". חלקם אפילו זכרו את ההתרחשות סביב הבר הקטן במרכז הכרמל, סמוך למשרדי הצי, שמשך אליו את טובי המלחים וטובות חיפאיותינו. אבל החיבור האנושי נוצר לא רק בפאבים, אלא גם סביב מגרשי הספורט. "היו לנו ימי ספורט ביחד בבה״ד, שיחקנו כדורסל, כדורגל ואפילו משיכת חבל״ סיפר לי חובל בחיל הים בשנות ה-90׳. ״אני זוכר שהיה נוהג כזה להחליף מתנות בינינו״, סיפר לי קצין אחר, ״המלחים האמריקאים לקחו כובעים, חגורות, כל מיני פריטי ציוד מאוד ישראליים ואנחנו… כל מה שרצינו זה מצתי זיפו. היו להם את המצתים הכי יפים ומיוחדים".
מכבי חיפה מארחת את כוחות הצי
הספורט חיבר גם בין האמריקאים לקבוצות המקומיות, ובעיקר למכבי חיפה בכדורגל. חמי היקר, צביקה ויצנר, שהיה אז יו״ר מכבי חיפה בכדורגל משתף: "כשנושאת מטוסים אייזנהאור עגנה מול חופי חיפה בשנות ה-80, פנו אלי מלשכת התרבות של העירייה בליווי נציגים של הצי. הם שאלו אם יש אפשרות שנספק להם מקום, ואולי גם מישהו שיוכלו להתאמן איתו, כי יש להם קבוצת כדורגל של המארינס על האונייה. הסכמתי כמובן והקבוצה שלהם התאמנה איתנו ב'קצף'. אחרי כן קיבלנו ביקור על האונייה. זו הייתה חוויה מאוד מרתקת". כמובן שבניסיון לשמור על הסדר עם כל כך הרבה צעירים ואלכוהול בעיר, משטרת הצי נאלצה לאכוף שעות עוצר נוקשות. ומה עשו עם מלחים שפספסו את הסירה האחרונה לאונייה? הם פשוט הופנו לישון במדים הלבנים והמצוחצחים שלהם על הספסלים בטיילת לואי.
נושאות המטוסים שביקרו בחיפה
לאורך השנים ביקרו בחיפה נושאות מטוסים גדולות ומרשימות ולכל אחת מהם היתה סיבה טובה להגיע. לפני עידן נושאות המטוסים הגרעיניות החדישות דוגמת ג׳רלד פורד , היו אלו נושאות מטוסים קונבנציונליות ששירתו את הצי וביקרו בחיפה. האוניות האלו, שהיו מונעות בקיטור ופולטות עשן סמיך שחור מארובותיהן, היו בנות בית במפרץ חיפה. שתיים מהבולטות והאהובות שבהן היו הג'ון פ. קנדי (USS John F. Kennedy) שכונתה בחיבה "ביג ג'ון", והסרטוגה (USS Saratoga), שהייתה אורחת קבועה לאורך שנות ה-70 וה-80. שמה של הסרטוגה חרוט בזיכרון החיפאי בעיקר בגלל האירוע הטרגי והקשה ביותר בתולדות ביקורי הצי בעיר. הסרטוגה הגיע לחיפה בדצמבר 90׳, שבועות ספורים לפני פקיעת הדד-ליין האמריקאי לסדאם חוסיין. היא הייתה בדרכה מהבסיס שלה בארה"ב לעבר הים האדום והמפרץ הפרסי ועצרה בחיפה למנוחה והצטיידות אחרונה לפני תחילת מבצע ׳סופה במדבר׳ (מלחמת המפרץ בשבילנו). בזמן שהספינה עגנה הרחק בנקודת עגינה 10, הים במפרץ היה סוער וגועש. מעבורת אזרחית עמוסה בכ-100 מלחים שחזרו מבילוי בעיר עשתה את דרכה מהחוף חזרה אל האונייה. קילומטר בלבד לפני שהגיעו לנושאת המטוסים, המעבורת התהפכה בגלל הגלים הגבוהים ו-21 מלחים אמריקאים טבעו למוות. האסון הכבד הכה את חיפה, את הצי ואת האמריקאים בתדהמה והעביר את הצי האמריקאי למשמעת בטיחות נוקשה. מאז כל חריגה מגובה הגלים המותר עצרה מיידית את תנועת הסירות והשאירה אלפי מלחים ללילה נוסף בחיפה.
עידן חדש בים: נושאות המטוסים הגרעיניות
נושאת המטוסים הראשונה להגיע לחיפה היתה גם נושאת המטוסים הגרעינית הראשונה בעולם, הנימיץ. היא הגיעה לראשונה ב-1978 לביקור נימוסין וזכתה לביקור רשמי ומרגש של רוה״מ בגין. כמה שנים אח״כ (1985) היא חזרה לחיפה שוב לעגינת מנוחה והצטיידות בכוננות שלאחר חטיפת טיסת TWA לביירות. בשנות ה-80 וה-90 היתה זו האייזנהאואר שהשתקעה כאן. בתחילת שנות ה-80 ביקוריה נחשבו לחשובים במיוחד לאור המלחמה בדרום לבנון ובגין ביקר גם עליה בליווי הנשיא נבון. האייזנהואר הוגדרה ׳בת בית׳ בחיפה והגיעה לביקורי מנוחה שגרתיים תכופים כחלק מנוכחות קבועה של הצי השישי בים התיכון. צוותיה נודעו בחיבתם לטיולים מאורגנים ברחבי ישראל. שנים אחר כך (2012) היא חזרה לביקור הצטיידות קצר לאחר תעסוקה מבצעית במפרץ הפרסי ומשימות הרתעה מול… איראן כמובן. כשנושאת המטוסים תאודור רוזוולט הגיעה לכאן לביקור מנוחה חגיגי לאחר שסיימה להשתתף במלחמת המפרץ. חיפה ספגה טילים עירקיים רבים (מסוג סקאד) במלחמה הזו ומלחי הרוזוולט התקבלו פה באהבה גדולה. במהלך העשור ההוא רוזוולט שבה לעוד כמה עגינות לוגיסטיות בזמן פעילות הצי במלחמות הבלקן (קוסובו). הג'ורג' וושינגטון שהגיעה לחיפה בשנות ה-90 זכורה בעיקר בזכות הקפצת הכלכלה המקומית כשהדולר היה חזק במיוחד ובזכות היותה האחרונה לעגון כאן אחרי שנים של שיתופי פעולה. בתחילת המילניום החדש, בעקבות המצב הבטחוני בישראל ולאחר הפיגוע במשחתת אמריקאית בנמל בתימן, משחתות ונושאות מטוסים פסקו מלהתארח בנמלים זרים. עברו 17 שנים שלמות עד שבירת הקרח כשנושאת המטוסים ג'ורג' ה. וו. בוש נשלחה לחיפה לביקור סמלי ופוליטי. אלו היו ימי מלחמת האזרחים בסוריה והביקור נועד להרתיע את הרוסים מהתערבות שם. אפשר לומר שהמטרה לא ממש הושגה אבל הביקור המרגש הזה זיכה את צוות האונייה בביקור של רה״מ נתניהו ובסיקור עצום בכל כלי התקשורת.
תצפית של נוסטלגיה: החלום החיפאי על המים
הימים שבהם חיפה אירחה אלפי מלחים אמריקאים שהציפו את רחובותיה נראים היום כזיכרון מתקופה תמימה יותר. כיום, מפלצות טכנולוגיות כמו ה"ג'רלד פורד" אמנם מגיעות לאזור, אבל נשארות רחוקות מהעין. עבור מי שהיה שם, הכלכלה, הסיפורים, הפאבים והקשרים האנושיים שנרקמו כאן מוכיחים את התפקיד החשוב של חיפה. היא לא היתה סתם עוד תחנת עצירה צבאית עבור הצי האמריקאי – היא הייתה נמל בית.
